<h1>ספר ערוגת הבושם לרבינו אברהם ב"ר עזריאל רבו של האו"ז — חלק שלישי סימן ע"א</h1>
<h2>דף לד.</h2>
ולא שלוש, [לשון הפייט]. ובעלת חמש חייבת, מיהו אינו נותן בציצית אלא בד' קרנות, דלית' הילכת' כר' ישמע' דאמ' ארבע ציציות ארבע מצות הן אלא כרבא ארבעתן מצוה אחת הן בשילהי הקומץ רבא [מנחות ל"ז ע"ב], והכי נמי אם לא נתן אלא לג' קרנות לר' ישמע' יכול לישב בה (ואם) [ואין] בה משום כלאים ומותר לצאת בה בשבת דג' מצוות דהא מקיים, הכי אית' בשילהי הקומץ רבא. וכבר נשאלה שאלה לפני רבותי' על טלת של משי המצויצת כהילכת', אם מותר לצאת בה בשבת, או אמרי' הואיל ומן התורה פטורה, דקיימ' לן כתנא דבי ר' ישמע' [שם ל"ט ע"ב], דכל בגדים שנאמרו בת' [בתורה] סתם אינו אלא צמר ופשתן, לא מחייבי שאר מינין אלא מדרבנן, הויא לה כטלית שאינה מצויצת שהילכת' בשבת דחייב חטאת, או דילמא כיון דתקינו לה רבנן הרי היא מלבוש ולא משאוי, ויש מוכיח' מפר' אילו נערות [כתובות ל"ד ע"א] דאמ' ולמאן דאמ' מעשה שבת דרבנן מאי טעמיהו דרבנן דפטרי ומשמ' דלא אזלינן בתר תקנת' דרבנ'. וכן שבועה שלא אוכל ואכל שקצים ורמשים וכו' ור' שמע' פוטר ופריך והא מושבע [ו]עומד מהר סיני הוא ואמ' ריש לקיש אי אתה מוצא אלא או במפרש חצי שיעור וכו' [שבועות כ"ג ע"ב], אלמ' אע"ג דחצי שיעור אסור מדרבנ' לריש לקיש [יומא ע"ד ע"א] חיילא שבועה.
<h2>דף מ.</h2>
ולא שלש, [לשון הפייט]. שמעתי מקשים, למאן דאמ' [מנחות מ"א ע"א] ציצית חובת טלת הוא אמאי דחי עשה דציצית לאו דכלאים הא אמרי' באילו נערות [כתובות מ' ע"א] אבל הכא אי אמ' לא (בעינו) [בעינא] ליה (מה) [מי] אית' לעשה כלל, א"כ הכא נמי אי אמ' לא בעינן טלת בת ד' כנפים, לית כאן עשה, ואני אומ' שגם למאן דאמ' חובת גברא היא איכ' לאקשויי דאמ' בהתכלת [מנחות שם] אלא מאי חובת גברא נהי דחייביה רחמנ' כי מיכסי בה וכו' ונ"ל דלא קשי ולא מידי, דהתם ה"פ, היכא אמר' דאתי עשה ודחי את לא תעשה, כגון מילה בצרעת, דלא איפשר דלא לקימ' לעשה, כלומ' שאין אחד יכול לעכב על ידו, אבל הכי שהיא יכולה לעכב ולומ' לא בעינ' ליה [מי] (מד)אית' לעשה כלל מה שאין כן בציצית אך קשה מפר' אילו מציאות [ב"מ ל"ב ע"א] דאמ' טעמ' דכת' רחמנ' את שבתותי תשמורו [שמות ל"א], הא לאו הכי הוה אמינ' ליצית ליה, הוה ליה עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה, מאי האי דקאמ' אין עשה דוחה לא תעשה ועשה, הלא אפי' עשה גריד' לא דחי דקיימ' לן [קידושין ל"ב ע"א] אב שמחל על כבודו כבודו מחול, ואי בעי אמ' אב אני מוחל על כבודי לית כאן עשה, ובדחוק יש לתרץ אפי' אם היה מוחל, מ"מ אם יכבדו מצוה יש לו.
